למה אנחנו חושפים את החיממים של השירותים לתנאים קיצוניים
בואו נהיה כנים: שירותים הם סיוט עבור מוצרים אלקטרוניים. יש שם אדים רבים, לחות גבוהה, ושינויים קיצוניים בטמפרטורה כשעוברים ממקלחת חמה לחדר קר.
אם החיממה אינה מיוצרת לשרת תנאים כאלה, החלקים הפנימיים שלה נהרסים. יש קורוזיה, הבידוד נהרס, והמוצר כבר לא עובד. לכן אנחנו משתמשים בבדיקות לחץ של חום ולחות. בעצם, אנחנו מנסים להרוס את המוצר במעבדה, כדי שהוא לא ייהרס בבית שלכם.
חיקוי של תנאי מקלחת עם אדים
אנחנו לא פשוט מדליקים את המוצרים ומקווים לטוב. אנחנו שם אותם בתנאים שדומים לאלו שבשירותים הלחים ביותר בעולם. אנחנו חושפים אותם שוב ושוב לחום קיצוני וללחות גבוהה. אנחנו מחפשים “דליפות” – מקומות שבהם אדי המים חודרים לתוך המוצר או פוגעים בחיבורים החשמליים. כשזה קורה, יש דליפת זרם. אנחנו מבזבזים הרבה זמן על בדיקת קורוזיה בחיבורים או בחומרי האטימה שעלולים להישחק.
בדיקת לחץ של 500 שעות
בדרך כלל, המוצר נראה טוב ביום הראשון. אבל אחרי 500 שעות בתנאי לחות גבוהה? הדברים משתנים. אנחנו עוקבים בקפידה אחר ירידות המתח ואחר הנזקים שנגרמים למוצר. האזור המסוכן ביותר הוא החיבור בין צינור הקוורץ לבין המארז. אם החיבור הזה נהרס, גז ההלוגן ידלוף החוצה או שהלחות תחדור פנימה… והמוצר נהרס. זו תוצאה פשוטה: המוצר או שהוא שורד את התנאים הקיצוניים, או שהוא לא שורד.
האיזון הקשה
זו הבעיה הקשה. אפשר היה לחשוב שעלינו פשוט לאטום הכל היטב, נכון?
לא בדיוק. אם נאטום את המוצר יותר מדי, החום יישאר בתוכו. עלול להיות שהחום יפגע בחוטים החשמליים, רק כדי למנוע את חדירת האדים. זו מלחמה תמידית בין למנוע את הלחות לבין לאפשר למוצר לפעול כראוי.
אנחנו עושים את כל זה כי כישלון של המוצר בשירותים אינו רק בעיה של תיקון או ביטול עסקה. זו סכנה לבטיחות.
אני מעדיף להרוס עשרה פרוטוטיפים במעבדה, מאשר שמוצר אחד ייהרס בבית שלכם.